לפני כשבועיים מצא את עצמו התעשיין ואיש העסקים רוני שאטן, בעבר בעל זכויות הניהול בבני יהודה (כדורגל) ושותף בבעלות על מכבי ת"א (כדורסל), ברגע מאוד דרמטי שבו התמודד על חייו.
לפני כשלושה שבועות הוא חלה. תחילה חשב שמדובר בשפעת קשה במיוחד: חום גבוה, חולשה קיצונית ותשישות. הוא היה משוכנע שמדובר במחלה שתחלוף, אבל למעשה התפתח בגופו זיהום חריף בדרכי המרה, שהתפשט למערכת הדם והפך במהירות למצב מסכן חיים. שאטן הורדם והונשם למשך שישה ימים. ערב לפני שקרס עוד הספיק לארח בביתו את מסיבת יום הולדתה של כלתו חני. למחרת בבוקר, כשילדיו התעניינו בשלומו, סיפר שהוא סובל מאפיסת כוחות ואמר שאין בכוחו אפילו לגשת אל הדלת ולפתוח אותה. באותו רגע הבינו ילדיו שמדובר במצב חריג, הגיעו מיד לביתו והזעיקו אמבולנס. כעת הוא מספר כי מי שהצילו את חייו היו ילדיו: דניאלה, עודד, חני ואלמוג, אחיותיו יוכי, נילי ואירית, שלצידם ליווה את המשפחה לאורך כל הדרך חברו הקרוב, פרופ' רפי קרסו.
שאטן פונה במהירות לבית החולים איכילוב, שם אובחן זיהום חיידקי חריף שמקורו בדרכי המרה והתפשט למערכת הדם. מצבו הוגדר קשה מאוד, והוא הועבר למחלקת טיפול נמרץ, שם הורדם והונשם כדי לאפשר לצוות הרפואי לייצב את מצבו ולהילחם בזיהום. במשך שישה ימים שכב רוני מורדם ומונשם. רק בני המשפחה ומעגל מצומצם של מקורבים ידעו עד כמה מצבו היה קשה, בעוד רבים מחבריו כלל לא ידעו שהוא נאבק על חייו. לאחר שישה ימים החליטו הרופאים לנסות להעירו. בני המשפחה המתינו לרגע שבו יפקח את עיניו, וכאשר התעורר והחל להגיב, הייתה זו אנחת רווחה עצומה עבור ילדיו, נכדיו וכל מי שליווה את המשפחה בימים הקשים.
בימים אלה הוא עדיין מאושפז ועובר תהליך שיקום והחלמה. בני משפחתו מקווים לראות אותו חוזר בהדרגה לשגרת חייו, למפגשים עם חבריו ולתפקיד הסבא המסור, שבו הוא משקיע חלק משמעותי מזמנו. בנוסף, החליט שאטן להעמיד למכירה את דירת הדופלקס הייחודית שלו בפרויקט סי אנד סאן. מדובר בדירה בשטח של כ־250 מ"ר, שאליה עבר לפני שנים רבות עם ילדיו. כיום, לאחר שהילדים בנו את בתיהם ויצאו לדרכם, אין עוד צורך בבית גדול כל כך, והוא מתכנן להמשיך להתגורר בפרויקט ולעבור לדירה קטנה יותר, שתתאים יותר לשלב שבו הוא נמצא בחיים.
רוני, אחרי שהתעוררת והבנת עד כמה היית קרוב לאבד את החיים, מה הייתה המחשבה הראשונה שעברה לך בראש?
“האמת היא שבהתחלה בכלל לא הבנתי מה קרה לי. גם יום או יומיים אחרי שהתעוררתי לא קלטתי את חומרת המצב. לא הבנתי שנעלמו לי עשרה ימים מהחיים, לא הבנתי איפה אני, למה קשרו לי את הידיים ומה בכלל עבר עליי".
מה הרגשת באותם רגעים?
“הרגשתי כמו חייזר. כאילו נולדתי מחדש, אבל בלי להבין מה קרה לי".
מי היה לצידך לאורך כל התקופה?
“הילדים שלי היו איתי 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. הם לא עזבו אותי לרגע. וכמובן אחיותיי".
התקופה הזאת שינתה אצלך משהו באופן שבו אתה מסתכל על החיים?
“המשפחה תמיד הייתה הערך העליון שלי, זה לא השתנה. אבל אם בעבר הייתי מוכן לעגל פינות או להעלים עין מדברים מסוימים, היום זה כבר לא יקרה. אני אהיה הרבה יותר ברור וחד, גם בתוך המשפחה".
התאכזבת ממישהו במהלך התקופה הזאת?
"ממש לא. להפך. כמות האנשים שפנו, התעניינו ודאגו לי ולמשפחה הייתה פשוט מדהימה".
למה היה חשוב לך לספר עכשיו את מה שעברת?
"כי יש הרבה מאוד אנשים שמכירים אותי, ועד היום לא מבינים מה באמת עבר עליי. חשוב לי שהם יידעו".
אתה חושב שהאירוע הזה צריך לגרום לאנשים לשים יותר לב לבריאות שלהם?
“אני לא יכול להגיד שהזנחתי את הבריאות שלי. תמיד הקפדתי לעשות את מה שצריך כדי לשמור עליה, ולכן אני לא חושב שזה המסר במקרה שלי".
ומה המחשבות שמעסיקות אותך היום יותר מכל?
“כואב לי מאוד מה שקורה במדינה. אני מודאג מהעתיד שלה, ובעיקר חושב על הילדים והנכדים שלי. אם הייתה לי אפשרות להשפיע ולעשות את המדינה הזאת טובה יותר, הייתי מוכן לעזוב הכל בשביל זה".
