יוסף (יוסל'ה) בוכמן נקבר בשבוע שעבר בפרנקפורט, גרמניה, העיר שבה החל את חייו מחדש לאחר השואה ובה הפך מנער יהודי ששרד את התופת לאחד מאנשי העסקים והנדל״ן המזוהים ביותר עם העיר.
בהלוויה נשאו דברים לזכרו פרופ׳ אריאל פורת, נשיא אוניברסיטת ת"א, פרופ׳ ד״ר אנריקו שלייף, נשיא אוניברסיטת גתה בפרנקפורט, בתו של בוכמן ואישים נוספים מהקהילה היהודית בעיר.
בוכמן נולד בלודז׳ שבפולין בשנת 1930, וגורש עם משפחתו לגטו לודז׳, ובהמשך לאושוויץ. בינואר 1945, עם פינוי המחנה, הוצעד מערבה יחד עם אלפי אסירים, עד שהגיע לברגן בלזן, שם שוחרר באפריל אותה שנה. הוריו, שתיים מארבע אחיותיו ורבים מבני משפחתו נרצחו בשואה. לאחר המלחמה הגיע לפרנקפורט כנער, ושם החל לבנות את חייו כמעט מאפס.
בשנות ה־50 וה־60 הפך בוכמן לדמות מוכרת בחיי הלילה של פרנקפורט. הוא החזיק בברים ובמועדונים, בהם ״האימפריאל״ ו״ניו יורק סיטי בר״, והיה מוקף באנשי עסקים ובדמויות בולטות מהחברה המקומית. סביב שמו נקשרו לאורך השנים גם סיפורים על חיי לילה סוערים וקשרים עם דמויות מעולם הפשע, טענות שחלקן הוכחשו.
גם בישראל עקבו אחרי הסיפור. בשבועון "העולם הזה" פורסמו לאורך השנים כתבות על בוכמן ועל הדרך שעשה מניצול שואה צעיר לאיש עסקים עשיר ומוכר. באמצע שנות ה־60 עבר בוכמן לעולם הנדל״ן, ושם בנה את הונו הרב. הוא היה מעורב בהקמת מגדל Shell בפרנקפורט, שבנייתו הושלמה ב־1966 ונחשב אז לבניין הגבוה בעיר. בהמשך היה קשור גם לקרקע שעליה נבנו מגדלי דויטשה בנק, רכש את מרכז הקניות Nordwestzentrum והיה מעורב בהקמת מבנים גרנדיוזיים נוספים.
לצד הביזנס בלטה חיבתו לפלז'ר ולנשים שבחייו. במשך שנים היה בוכמן בן זוגה של גילה לוי־גיל, שהייתה חלק בלתי נפרד מהסצינה החברתית סביבו. השניים חיו יחד במשך שנים והפכו לזוג מוכר בעולם החברה והעסקים. אחד הפרקים הזכורים ביותר בסיפור המשותף שלהם היה שוד התכשיטים של גילה. היא הגיעה לישראל כשברשותה מערכת תכשיטים מפוארת, שכללה יהלומים ואבני אמרלד, שעל פי הפרסומים ב"העולם הזה" הוערכה אז במיליוני לירות. גילה ענדה את התכשיטים באירוע משפחתי, וזמן קצר לאחר מכן הם נשדדו. בוכמן הציע פרס כספי למי שימסור מידע שיוביל לאיתור התכשיטים או ללכידת האחראים לשוד. התכשיטים לא נמצאו. צירוף מקרים מצמרר הוא שבוכמן נפטר ביום השנה הראשון למותה של גילה.
לאחר הפרידה מגילה הגיע בחייו פרק זוגי נוסף. בריאיון ל"העולם הזה" סיפר בוכמן על ג׳נה כצמן, עולה מברית המועצות שהתגוררה בפרנקפורט. באותה תקופה היא הייתה בתהליך גירושים מבעלה, ובוכמן סיפר כי בכוונתו לשאת אותה לאישה. הוא אף התייחס לדמיון החיצוני בין ג׳נה לגילה ואמר כי השתיים דומות מאוד זו לזו.
בהמשך נישא בוכמן לעורכת הדין ברקת בוכמן, 62, שהייתה צעירה ממנו ב־34 שנים. השניים הקימו משפחה ונולדו להם תאומות. ברקת הייתה לצידו במשך שנים והייתה מעורבת גם בפעילות הציבורית והפילנתרופית של המשפחה. לצד המועדונים, הנדל״ן והחיים הסוערים, בוכמן היה גם פילנתרופ גדול. הוא פיזר את הונו בין ישראל לגרמניה, ותרם לאורך השנים למוסדות בתחומי ההשכלה, התרבות והמדע. אחת ההנצחות הבולטות היא הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, שנקראת על שם הוריו, אליעזר וחיה שרה בוכמן. הוא היה גם ממייסדי בית הספר למוזיקה ע״ש בוכמן־מהטה.
