חוקרת ישראלית חשפה סיפור מזעזע על בית אופנה שפעל במחנה ריכוז נאצי, שם אסירים יהודים הוכרחו לתפור בגדים יוקרתיים לנשות האליטה הגרמנית כאשר הבגדים יוצרו מבדים שנשדדו מקורבנות השואה שנרצחו. המחקר מגלה כיצד נשים גרמניות עשירות שמחו לרכוש בגדים יוקרתיים שיוצרו במחנה הריכוז רוונסבריק, הממוקם כ-90 קילומטרים מצפון לברלין.
קרן פול, היסטוריונית מאוניברסיטת חיפה, ערכה מחקר במסמכים שהיו חבויים במשך עשרות שנים בארכיונים במזרח גרמניה. היא גילתה כיצד בית האופנה "טקסלד" הפך לעסק מצליח שהניב רווחים משמעותיים לאס-אס, תוך ניצול אכזרי של עבודת כפייה. מחנה רוונסבריק היה מחנה הריכוז הגדול ביותר לנשים בגרמניה הנאצית. במחנה הוקמו סדנאות תפירה מיוחדות שבהן נאלצו לעבוד אסירות יהודיות ולא-יהודיות. הן הוכרחו לעבוד בתנאים קשים מנשוא כדי לייצר שמלות, חליפות וחולצות איכותיות.
Auschwitz - Sewing for survival
— Cowboy Tcherno Bill (@RudiGeerts) August 3, 2024
1/n
For a group of 40 seamstresses imprisoned at Auschwitz, the ability to create high-end fashion meant the difference between life and death.
Amid the horror of the Holocaust, starting in 1943, a select group of hand-picked women were segregated pic.twitter.com/GgTdZTq6EO
בראש המיזם עמדה הדוויג בונינג, מעצבת אופנה גרמנייה שניהלה בעבר חנות אופנה מפורסמת במינכן ושמרה על קשרים הדוקים עם האליטה הנאצית. היא בחרה באופן אישי באסירות שהיו תופרות מקצועיות לפני המלחמה ועבדה בשיתוף פעולה עם גרטרוד הנסל, שהייתה אחראית על הפרויקט מטעם האס-אס.
לקוחות בית האופנה כללו נשים עשירות ובעלות השפעה מהחברה הגרמנית, ביניהן נשותיהם של קצינים בכירים באס-אס ואפילו נשים ממשפחתו של היטלר. האסירות שעבדו בסדנאות הוכרחו לעתים גם לדגמן את הבגדים החדשים לפני שאלה נשלחו ללקוחות. הבדים ששימשו לייצור הבגדים היוקרתיים, נלקחו ישירות מקורבנות שואה שהובאו למחנות ההשמדה. מחסנים ענקיים של בגדים ואריגים יקרי ערך הגיעו למחנה רוונסבריק מגטאות רבים וממחנות השמדה אחרים, במיוחד ממחנה אושוויץ.
08.02.1943| SS-Gruppenführer Odilo Globocnik seized authority over Többens & Schultz textile workshops operating in the Warsaw ghetto. Over time, both plants were systematically transferred together with the Jewish slave-workers to the labour camps in Poniatowa & Trawniki. pic.twitter.com/b70eyrq9AY
— Majdanek Memorial (@MajdanekMuseum) February 8, 2023
באופן מדהים, לאחר תום המלחמה, הדוויג בונינג לא הועמדה לדין על מעשיה ואף הצליחה לחזור לעסקי האופנה. גם גרטרוד הנסל לא נענשה באופן משמעותי על חלקה בניצול האסירות. קרן פול מציינת כי מעבר לטרגדיה האנושית הנוראה, הפרשה חושפת פן נוסף של הפשע הנאצי: הניצול הכלכלי המתוכנן והשיטתי של הקורבנות, החל מתפירת בגדיהם לאחר רציחתם ועד לגזילת כל רכושם. זהו היבט של פשעי הנאצים שלא זכה לתשומת לב מספקת במחקר ההיסטורי עד כה.
הסיפור הקשה מדגיש את מעורבותם העמוקה של אזרחים גרמנים רגילים בפשעי הנאצים, לא רק דרך שתיקה או אדישות אלא גם באמצעות השתתפות פעילה ברשת הניצול והרווח. לדברי פול, המחקר מעלה שאלות חשובות על אחריות קולקטיבית והשתתפות של האזרחים בפשעים נגד האנושות.
The story of the German #Auschwitz camp is also the story of female-perpetrators. Around 200 women served in the SS camp garrison: as guards (some were very brutal towards female prisoners), radio operators, nurses or secretaries. #WomenMW #MuseumWeek pic.twitter.com/iXPWpKCkBg
— Auschwitz Memorial (@AuschwitzMuseum) April 23, 2018
המחקר החדש שופך אור על פרק אפל זה בהיסטוריה ומראה כיצד תעשיית האופנה, שלרוב מזוהה עם יופי ויצירתיות, הפכה בידי הנאצים לעוד כלי לניצול, השפלה ורצח של קורבנותיהם היהודים.
