הלאונג': בחזרה לקמפוס 

פרופ' יולי תמיר - נשיאת המכללה האקדמית בית ברל

בשנות לימודיי באוקספורד רכשתי את הנכס החשוב ביותר שלי: סקרנות אקדמית ויכולת למידה עצמית, תוך הסתמכות על למידת עמיתים. ברבות הימים הבנתי שכלים אלו משרתים אותי לאורך חיי. הם הפכו אותי לומדת מתמידה, שיכולה לפרוש רשת רחבה של תחומי למידה ושותפים ללמידה. דבר זה הוא מקור הנאה והשראה עבורי. בעיניי, כלים אלו הם ליבת מערכת החינוך בכל גיל ובכל עת.

פרופ' שמעון גפשטיין - נשיא המכללה האקדמית כנרת 

בשלהי שנות השישים נכנסתי לראשונה למוסד אקדמי, בקמפוס של אוניברסיטת ת"א, שעדיין היה בלב שכונת אבו כביר. ואני, סטודנט צעיר, מלא מוטיבציה, באתי לבלוע את עולם הביולוגיה, לעשות כמה חברים חדשים, וליהנות מהאתנחתא במרוץ החיים ובעיקר ליהנות ולרכוש ידע.

כל כך הרבה דפי ספרים דהו מאז אותם ימים.

בשבילי, האקדמיה היא הנגשת ידע ודעת. למדתי רבות ממרצים מצוינים, מומחים בתחומם שחלקו איתי ועם שותפיי לספסל הלימודים את בינתם וניסיונם. קיבלתי כלים לקידום מחקר יישומי ואקדמי, בתחומי ההתמחות שלי, במטרה לחשוף עוד נדבך של ידע לזה הקיים בעולם.

פרופ' שיזף רפאלי - נשיא מכללת שנקר

תקופת הלימודים האוניברסיטאיים הייתה מהתקופות היפות בחיי. חוויתי שם את החופש להתעניין, להסתכל סביב, לחשוב בצורה ביקורתית, וליצור. כל אלה, בהנגדה לחוויות מהשרות הצבאי, התיכון וימי הילדות, שגם בהם היה קסם וגם אליהם אני מתגעגע. אבל המעבר לאוניברסיטה היה התבגרות והתבטא בצורות אחרות. הלימודים פתחו את עיניי. 

למדתי בתקופה הרבה יותר תמימה, וגם הרבה יותר מגוייסת. את שנה ב' של האוניברסיטה למדתי בשנה שלאחר מלחמת יום הכיפורים. למדתי מרחוק, לא מתוך הרצאות אלא מהעותק החמישי של סיכומים שערכו הסטודנטיות שלא היו בשרות צבאי, וטרחו לארוז ולשלוח לנו, המגוייסים, עותקים בכתב יד, באמצעות ניירות קופי. לא רק שלא היו טלפונים סלולאריים, מחשבים או מדפסות, לא היו טלפונים בכלל, ובכל הקמפוס הייתה מכונת צילום אחת, מקולקלת בדרך כלל.

זכיתי ללמוד גם בארץ וגם בחו"ל, ולמדתי מכך את חשיבות החשיפה לזוויות ראיה אחרות. אני הייתי סטודנט בשלהי ה"סיקסטיז". נותרו רק הדים עמומים של המבוגרים מאתנו שהבעירו את הקמפוסים ועשו מהפכות. אבל התחילה מהפכה מחשבתית, נפתחה הדלת לרוחות חדשות - הן בשיטות מחקר והן במערכת היחסים בין סגל לבין סטודנטים. בסביבה יותר דמוקרטית, יותר משוחחת, יש גם יותר למידה. בלימודי, למדתי לאהוב את הלמידה. אני מקווה שאצליח להעביר את המסר הזה גם לתלמידיי. 

פרופ' יורם רבין - נשיא המכללה למינהל

את לימודי המשפטים התחלתי באוקטובר 1990. מצאתי את לימודי המשפטים מגוונים מאוד, מעשירים, ועד היום אני שמח על הבחירה ללמוד תחום זה. עם זאת, כבר בשלב מוקדם של הלימודים, לאחר קריאה של מאמרים שנכתבו על ידי מומחים בנושאים שונים, התגבשה אצלי ההבנה כי בעולם המודרני שם המשחק הוא "התמחות". אין ספק כי ידע נרחב הוא חשוב, וראוי לו לאדם להיחשף ולהכיר מגוון תחומים ודיסציפלינות. עם זאת, אדם צריך לפתח מומחיות ולהתמקצע בתחומו, וליצור טביעת אצבע שתהווה תעודת הזהות האישית שלו. אני חושב על כך כעל ירידה מודעת מהכביש המהיר ומרובה המסלולים אל דרך עפר צדדית שבה יש להתקדם, תוך סלילת נתיב חדש שיבטא מומחיות וייחודיות אישיים. תובנה זו, אשר צמחה במהלך לימודיי, ליוותה אותי לאורך הקריירה המקצועית שלי כמרצה ולאחר מכן כדיקן בית הספר למשפטים במכללה למינהל. במשך שנים היה תלוי במשרדי המשפט, שנטלתי מהמקורות היהודיים: "מעולם לא ניצחני אלא בעל מלאכה אחת" – אימרה שמעלה על נס את חשיבותה של התמדה והתמקצעות. גישה זו מנחה אותי גם כיום בתפקידי כנשיא המכללה למנהל. 

פרופ' אדוארד יעקובוב - נשיא מכון טכנולוגי  HIT

למדתי לתארים במתמטיקה ועם הזמן הבנתי שמתמטיקה היא מפתח להצלחה בכל תחום בחיים. מתמטיקה היא שפה אוניברסאלית, ומאפשרת הבנה מעמיקה של תחומים רבים, כגון פיזיקה, סוציולוגיה, רפואה, מדעי הנתונים ועוד. במדינות רבות משקיעים כבר מגיל גן במתמטיקה כי היא מלמדת סדר, לוגיקה וכל מה שדרוש כדי להבין תהליכים לעומק ולהצליח בחיים בכל התחומים.

פרופ' נסים בן דוד - נשיא האקדמית גליל מערבי

שנותיי באקדמיה לימדו אותי להתייחס לכל אדם באשר הוא בכבוד, ומאידך לשדר את אמונתי ואת ערכיי ללא מורא. להאמין בכך שכל בני האדם שווים, ובמקרים שבהם הדבר תלוי בי, לשאוף לתת הזדמנות שווה לכל אדם. להגדיר מטרות, להאמין בהן ולרתום את כוח הרצון וההתמדה להשגתן.

 פרופ' דרור ורמן- נשיא האקדמית תל אביב יפו

מסלול הלימודים שלי היה קצת יוצא דופן. אני במקצועי היסטוריון, אולם עשיתי תואר ראשון בפיזיקה ומתמטיקה, ואף התחלתי דוקטורט בפיזיקה. כאמור, אלו לא הפכו לתחומי ההתמחות האקדמית שלי, אולם הלוגיקה המתימטית והמתודה הפיזיקלית שהפנמתי בשנים אלו ללא ספק עשו אותי גם היסטוריון טוב יותר וגם מנהל אקדמי אפקטיבי יותר, בין אם דיקן ובין אם נשיא האקדמית. לא פחות חשוב, שנות התואר הראשון היו השנים שבהן הבנתי לראשונה באמת את המורכבות של החברה הישראלית. אלו היו שנות מלחמת לבנון, על ההפגנות נגדה -- מהפגנת הארבע-מאות אלף ועד למצעד לכנסת שבסופו נרצח אמיל גרינצווייג . מה שהסטודנטים שלנו באקדמית ת"א יפו חווים בחודשים האחרונים הוא אולי הדבר הקרוב ביותר לחוויה ההיא של שנות השמונים.